בשנת 1868 פיתח הייאט חומר פלסטי שהוא כינה צלולואיד. הצלולואיד הומצא על ידי אלכסנדר פארקס בשנת 1851. הייאט שיפר אותו, ואיפשר לעבד לצורות מוגמרות. הייאט ואחיו ישעיהו רשמו פטנט על מכונת הזרקת הבוכנה הראשונה בשנת 1872. מכונה זו הייתה פשוטה יחסית לאלה שהיו בשימוש במאה ה-20. זה פעל בעצם כמו מחט היפודרמית ענקית. מחט ענקית זו (מפזר) הזריקה פלסטיק לתבנית דרך גליל מחומם.
מלחמת העולם השנייה בשנות ה-40 יצרה ביקוש עצום למוצרים זולים- בייצור המוני.
בשנת 1946, הממציא האמריקני ג'יימס ווטסון הנדרי בנה את מכונת ההזרקה הראשונה, שאפשרה שליטה מדויקת יותר על מהירות ההזרקה ועל איכות הפריטים המיוצרים. מכונה זו גם אפשרה ערבוב יסודי של פלסטיק צבעוני או ממוחזר עם חומר בתולי לפני ההזרקה. בשנת 1951, ארצות הברית פיתחה את מכונת הזרקת הזרקה-הראשונה, שלא נרשמה עליה פטנט, והמכשיר הזה עדיין בשימוש היום.
בשנות ה-70, המשיך הנדרי לפתח את תהליך הזרקה-הראשון בעזרת גז, המאפשר ייצור של מוצרים מורכבים וחלולים עם קירור מהיר. זה שיפר מאוד את גמישות העיצוב ואת החוזק וייצור המוצר הסופי- של חלקים, תוך הפחתת זמן הייצור, העלות, המשקל והבזבוז.
